בנם של סמיה וסלמאן. נולד בשנת 1930 בהר הדרוזים בסוריה.

אח לאמיר, רכאד, גדעאן, אמין, פיסל, בהיג', כואכב, מוליא, אמירה, סלים, חריז וג'יהאן.

חמוד, בן למשפחת חקלאים, התייתם מאביו בילדותו. הוא למד עד כיתה ח' בבית הספר היסודי בהר הדרוזים שבסוריה.

חמוד חי בתקופה סוערת של חוסר יציבות בארצו וכמיהה לזהות לאומית. הייתה בו תשוקה ללמוד על מעשי הגבורה של הלוחמים הדרוזים במאבקם בצבא הצרפתי ששלט בסוריה בילדותו. לשם כך, נהג להסתובב בכפרים ברחבי הר הדרוזים ולהאזין, מרותק, לסיפוריהם.

אחד מהלוחמים הדרוזים שהעריץ היה קרוב משפחתו נג'יב ספדי (ג'רה), שאימץ אותו כבן.

בהשפעתו של נגי'ב אביו המאמץ, חמוד למד לנגן על רבאבה - כלי נגינה עתיק שמקורו בחצי האי ערב - ונהג ללוות את עצמו בנגינה כאשר שר שירי גבורה דרוזיים.

בשנת 1944 חמוד עלה לארץ ישראל עם כמה מקרובי משפחתו.

המשפחה התיישבה בכפר סמיע בגליל העליון. חמוד המשיך בלימוד נגינה על הרבאבה, כן הצטיין בספורט, ובמיוחד בענף ההיאבקות בשנים 1953-1947. בשנים הבאות התמיד להמשיך להתפתח במוזיקה, לשיר שירי גבורה וללוות את עצמו בנגינה על רבאבה.

שנים אלה היו שנות המאבק על הקמת מדינת ישראל. בקרב העדה הדרוזית נג'יב נודע בגבורתו כאיש צבא שהתנדב לארגון "ההגנה" ולחם בשורותיה, ובהמשך שירת כלוחם בצה"ל, ממקימי מדינת ישראל, נפצע בקרבות והוכר כנכה מלחמת העצמאות.

חמוד, שהושפע מגבורתו של אביו המאמץ, בחר לצעוד בדרכו - דרך הנתינה, ההתנדבות וההקרבה - והתגייס לצה"ל בשנת 1953. הוא הוכשר כלוחם ושובץ ביחידה בדרום הארץ, בגבול מצרים.

בתקופה זו נישא לבחירת ליבו חסן במסגרת "עאקד" - הסכם נישואים על פי המסורת הדרוזית.

ביום 19 בפברואר 1954, שבועות ספורים לפני טקס החתונה האזרחי שלו, חמוד נפל בקרב כאשר הגן על גבולות המדינה מהתקפות הפדאיון.

טוראי חמוד ספדי נפל בשעת מילוי תפקידו ביום 19.2.1954. בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בעספיא. הותיר אחריו אישה, אב מאמץ, אחיות ואחים.